כשבני זוג באים אליי יחד לערוך צוואה, השאלה הראשונה שעולה היא לרוב: "אנחנו רוצים שהכל יעבור לשני – אפשר לעשות צוואה כזו?" התשובה היא כן – וזה בדיוק מה שצוואות הדדיות עושות. אבל יש כמה דברים חשובים שכדאי להבין לפני שחותמים.
מה זה צוואות הדדיות?
צוואות הדדיות הן צוואות שמסתמכות האחת על השנייה. כל אחד מבני הזוג יודע מה כתוב בצוואת השני וזה הבסיס של ההסתמכות ההדדית.
לדוגמה: אדם מצווה את כל רכושו לאשתו, כשהוא יודע שגם היא כתבה צוואה שבה היא מורישה לו את הכל. כך כל אחד מהם יכול להיות רגוע – הם "מבטיחים" זה לזה.
ניתן לערוך צוואות הדדיות במסמך אחד משותף או בשני מסמכים נפרדים. אני ממליצה בדרך כלל לערוך שני מסמכים נפרדים – זה מסודר יותר ומפחית אי-הבנות בעתיד.
חשוב לדעת: על פי החוק, צוואות הדדיות נועדו לבני זוג. עם זאת, הפסיקה הכירה בצוואות הדדיות גם בין קרובי משפחה אחרים, כמו שתי אחיות, בנסיבות חריגות ומיוחדות. מדובר בחריג לכלל, ולא בדרך המלך.
שני מיתוסים נפוצים
מיתוס ראשון – צוואות הדדיות חייבות להיות זהות
לא נכון.
כל אחד מבני הזוג יכול לצוות כרצונו. ההדדיות מתייחסת לאופי המשותף של ההסתמכות, לא לחובה שהתוכן יהיה זהה.
מיתוס שני – צוואות הדדיות אי אפשר לשנות
גם זה לא נכון
אבל השינוי כרוך בתנאים מסוימים, שאפרט בהמשך.
מה קורה כשרוצים לשנות?
כשבני הזוג בחיים וכשירים:
מספיק לשלוח הודעה בכתב לבן/בת הזוג על ביטול הצוואה ושתי הצוואות מתבטלות אוטומטית. בהמשך כל אחד יכול לכתוב צוואה חדשה כרצונו. תהליך זה פשוט יחסית.
במקרה של גירושין:
הגירושין מחייבים הודעה על ביטול הצוואה, ושתי הצוואות מתבטלות, אבל זה לא קורה באופן אוטומטי. חשוב לזכור לעשות זאת ולא להשאיר את הצוואה הישנה בתוקף.
אחרי פטירת אחד הצדדים:
כאן נכנסת הוראה מיוחדת שרבים אינם מודעים אליה. מי שנותר בחיים וקיבל את עזבון בן/בת זוגו, אינו יכול/ה פשוט לכתוב צוואה חדשה ולהוריש הכל למישהו אחר.
אם העיזבון טרם חולק – הוא או היא יצטרכו לוותר על חלקם בעיזבון כדי לבטל את הצוואה ההדדית.
אם העיזבון כבר חולק בפועל – הוא או היא יצטרכו להשיב את מה שירשו חזרה ל"קופת העזבון", כלומר להבטיח שהחלק הזה יועבר ליורשים על פי הצוואה ההדדית המקורית. רק לאחר מכן הוא או היא יכולים לעשות בחלקו שלו/ה – הרכוש שהיה לו/ה לפני פטירת בן/בת הזוג – כרצונו/ה.
במקרה של חוסר כשירות:
זהו המצב המורכב ביותר. אם אחד מבני הזוג איבד את כשירותו המשפטית – אין למי להודיע על ביטול הצוואה, ואין אפשרות שהצד השני ישנה את צוואתו בתגובה. לדעתי, הפתרון לבעיה זו טמון בניסוח הצוואה עצמה מלכתחילה – ניסוח מושכל שמתייחס מראש לתרחיש הזה יכול לחסוך סבך משפטי רב בהמשך.
מתי כדאי לשקול צוואות הדדיות?
קודם כל – צוואה הדדית היא לא ברירת המחדל. כל אחד יכול לכתוב צוואה אישית כרצונו, ללא תלות בבן/בת הזוג.
הצוואה ההדדית נולדה כדי לתת פתרון לבני זוג שרוצים להסתמך האחד על השני – כך שכל אחד יודע שהחלק שלו מובטח למי שקבעו יחד. זה מונע מצבים כמו אלמן/ת שנאלץ/ת להתפנות מביתו/ה כי היורשים האחרים רוצים למכור את הנכס.
צוואות הדדיות מתאימות כאשר:
- בני הזוג רוצים שהכל יעבור תחילה לבן/בת הזוג ולאחר מכן לילדים המשותפים (או לא משותפים)
- קיים אמון מלא בין הצדדים לגבי הכוונות העתידיות
- רוצים להבטיח שהחלק של כל אחד יישאר בתוך המשפחה המשותפת
בפועל, כשבני זוג מגיעים אליי יחד – הצוואה ההדדית היא לרוב הבחירה הטבעית. כשמגיע רק אחד מהם – בדרך כלל יש לכך סיבה, והצוואה תהיה אישית.
מתי לא כדאי לשקול צוואות הדדיות?
יש מצבים שבהם צוואות הדדיות פחות מתאימות:
כשיש חשש מהשפעת צד שלישי:
אם קיים חשש שבהמשך החיים מישהו/י עשוי/ה להשפיע על אחד הצדדים – למשל בן/בת זוג עתידי, ילד מנישואים קודמים, או כל גורם אחר – עדיף שכל אחד יפעל באופן עצמאי ולא יסתמך על מה שהצד השני כתב.
כשלא רוצים להוריש זה לזה:
כשכל אחד רוצה שרכושו יישאר בצד משפחתו שלו – ילדים מנישואים קודמים, הורים, אחים – צוואה אישית מתאימה יותר.
כשיש הפרדה רכושית מלאה:
כשבני הזוג חתומים על הסכם ממון עם הפרדה רכושית מלאה ורוצים לשמור על ההפרדה גם בפטירה – צוואה אישית לכל אחד היא הדרך הנכונה.
עם זאת, גם במקרה כזה ייתכן שצוואות הדדיות יהיו מתאימות למשל אם הכוונה היא שהכל יעבור ישירות לילדים המשותפים, כדי להבטיח דווקא אותם ולא בן/בת זוג עתידי.
לסיכום
צוואות הדדיות הן כלי טוב ויעיל עבור זוגות שרוצים להבטיח זה את זה ואת ילדיהם. אבל כמו כל מסמך משפטי – הכוח שלהן טמון בניסוח הנכון, ובהבנה מה קורה בתרחישים השונים שהחיים עשויים להביא.
יש שאלות? מוזמנים לפנות אליי.